ניתוחי בלוטת המגן (תירואיד = תריס) ויותרת המגן (פרתירואיד = יותרת התריס) ללא חתך צווארי מהווים פריצת דרך משמעותית בשנים האחרונות. לאחר ניסיון רב שנים בניתוחים אלו בעזרת רובוט דה וינצ´י אנו מציגים גישה חדשה לניתוחי בלוטת התריס ויותרת התריס באמצעות אנדוסקופ ,דרך חתך פנימי נסתר ברירית השפה התחתונה. שיטה שתופסת תאוצה בכל רחבי העולם.
פרופסור בכר השתתף בכנסים וקורסים בינלאומיים לקידום שיטה זו, כולל השתלמות מעשית בבלגיה ובבנגקוק אצל ד"ר Angkoon Anuwong שנחשב למפתח השיטה ולבעל הניסיון הגדול בעולם בניתוחים מסוג זה עם ניסיון של כ- 2000 מקרים עד כה.
יתרונות שיטה זו :
- ניתוח ללא צלקת בעור. צלקת מוסתרת ברירית השפה התחתונה.
- החלמה מהירה.
- הסיכונים הניתוחיים אינם שונים מהגישה הצווארית הרגילה או מניתוחי הרובוט בחתכים נסתרים.
חשוב להבין כי הגישה דרך חתך ברירית שפה תחתונה מתאים לגושים בינוניים וקטנים בבלוטת המגן (עד 3 ס״מ) ללא היסטוריה של דלקת בבלוטת המגן. במידה ומדובר בגידול- הניתוח מתאים למקרים בהם הגוש הגידולי אינו פורץ את גבולות הבלוטה .
הניתוח מהווה זרוע נוספת למגוון ניתוחי בלוטת התריס ויותרת התריס שמבצע פרופ´ בכר כך שניתן לבחור כיום באחת מהגישות הבאות:
- בניתוח בגישה צווארית (חתך קלאסי בחלק תחתון של הצוואר).
- בגישה דרך חתך ברירית שפה תחתונה.
- בגישה רובוטית דרך חתך בקו בית השחי או מאחורי האוזן בקו השיער (פרוט השיטה בהמשך).
הניתוח מוצע לחברי כל קופות החולים וחברות הביטוח ללא עלות נוספת.
מהלך הניתוח.
הניתוח מתבצע בהרדמה כללית, כשהחולה שוכב כרגיל על הגב. דרך חתך זעיר בשפה התחתונה מוכנסת המצלמה ובסמוך לה שני מכשירים אנדוסקופים עדינים.
כריתת הבלוטה מתבצעת בעזרת מכשירים אנדוסופיים עם הסתכלות ישירה וקרובה, ובעזרת מצלמה HD שמספקת לנו רזולציה מקסימלית והסתכלות מיטבית על הבלוטה.
המנתח יושב מעל ראש החולה עם שליטה מקסימלית על המכשור הרפואי. שמירה וניטור אחר תפקוד העצב החוזר שאחראי על תנועת מיתרי הקול נעשה בעזרת ניטור אלקטרופזיולוגי מתקדם (NIM). במידה ויש צורך - הבלוטה הנכרתת נשלחת לבדיקה מהירה של פתולוג הנמצא בחדר הניתוח במהלך הפעולה.
תהליך ההחלמה מהיר יחסית. החולים נשארים ל-2 לילות טרם השחרור לביתם ובכל התקופה הם נבדקים באופן צמוד ורציף על ידי פרופ׳ בכר.
תופעות לוואי שעלולות להיות הן נפיחות או כאב זמני באזור הסנטר שחולף תוך מס´ ימים.
כאבי צוואר (לא שונים מכאבים בשיטה הרגילה).
הסיכון לפגיעה בעצב החוזר שאחראי על תנועת מיתרי הקול מזערי (1-2%).
בתמונות (מימין לשמאל): צלקת ניתוחית בקו שיער (גישה רובוטית) , בקו בית השחי (גישה רובוטית) ובצוואר (ניתוח ללא רובוט)
קיימים מספר יתרונות למנתח בשימוש ברובוט:
תחילה אסטטית – בתום הניתוח אין צלקת בצוואר.
הרובוט מאפשר למנתח להשתמש ב – 4 זרועות במהלך הניתוח. על זרוע אחת מורכבת מצלמה ועוד שלוש זרועות של מכשור ניתוחי. למעשה – הרובוט מעצים את היכולת הכירורגית של המנתח כך שבמקום שתי הידיים – המנתח יכול לעבוד עם "4 ידיים". השליטה של המנתח מלאה ולרובוט אין כל יכולה לבצע פעולה באופן עצמאי. כל פעולה של המנתח ביחידת השליטה מתורגמת על ידי הרובוט לתנועה של כלי הניתוח בצוואר.
מהם חסרונות השימוש בכריתת בלוטת התריס בעזרת הרובוט ?
משך הניתוח ממושך יותר אולם ככל שהמנתח מנוסה יותר – משך הניתוח מתקצר.
הניתוח הרובוטי יקר משמעותית מהשיטה הצווארית הרגילה.
לא כל מקרה מתאים לניתוח רובוטי. הניתוח לא מתאים למטופלים עם עודף משקל ניכר או בלוטת מגן גדולה היורדת לבית החזה.
למה לצפות בימים שלאחר הניתוח ?
תחילה ליהנות מהעובדה שאין צלקת צווארית לאחר הניתוח ...
הצלקת בבית השחי מצויה מתחת לכפל הזרוע, אורכה כ 4-5 סמ´ והיא מחלימה בד"כ יפה ונסתרת מהעין.
בסמוך לצלקת בבית השחי המנתח משאיר נקז (בניתוח הרגיל הנקז גורם לצלקת נוספת בצוואר) אותה מוציאים כ 1-2 ימים לאחר הניתוח. ההוצאה לא כואבת כלל. וזמן קצר אחר –כך ניתן להשתחרר מבית החולים.
קיימת לעיתים ירידה מסויימת בתחושה העורית (מעין "נימול") מעל האזור המנותח. זה מצב זמני שחולף תוך מספר ימים.
האם הניתוח הזה מסוכן יותר מניתוח צווארי רגיל ?
לא.
בעולם בוצעו אלפי ניתוחים רובוטיים של כריתת בלוטת המגן. הוכח שהסיכון הניתוחי בניתוח רובוטי זהה לניתוח הצווארי הרגיל.
אי לכך סיבוכי הניתוח המוכרים בניתוח צווארי רגיל (זיהום, דימום, פגיעה בעצב האחראי על תנועת מיתר הקול או פגיעה בבלוטת יותרת התריס) דומים לאילו שבניתוחים עם הרובוט.
התפתחות הניתוח הרובוטי להסרה של בלוטת התריס.
הניתוח הרובוטי לניתוחי בלוטת התריס (בלוטת המגן) הינה פעולה לכריתה חלקית או מלאה של בלוטת התריס. היא התפתחה בדרום קוראה – שם קיימת סלידה רבה בצלקות בצוואר ופנים. עד כה בוצעו אלפי ניתוחים בשיטה זאת בדרום קוריאה בארופה ובאה"ב.
עד להופעת הרובוט היו שתי שיטות לכריתת בלוטת התריס. השיטה הרגילה עם חתך צווארי של כ 4-6 סמ´ כפי שמוכרת כיום. שיטה נוספת שהתפתחה כללה חתך צווארי קטן של כ- 2 סמ´ בצוואר עם כריתה אנדוסקופית של בלוטת התריס (שימוש במצלמה קטנה המוחדרת דרך החתך הצווארי). בשיטה זאת השימוש באנדוסקופ איפשר חזיון דו ממדי (להבדיל מהעבודה התלת ממדית עם הרובוט) וכריתת רק של בלוטות מגן קטנות עקב החתך המוגבל בצוואר.
חשוב לציין כי בשנים האחרונות הרובוט (הקרוי דה-וינצי´) משמש לניתוחים בתחומים רבים ברפואה. האורולוגים משתמשים ברובוט לכריתות של הפרוסטטה. הגניקולוגים נעזרים ברובות לכריתות רחם. הכירורגים מסוגלים לבצע כריתת בחלל הבטן של כבד ואיברים נוספים במספר חתכים מינימליים. לאור הצלחת השיטה – תחומים נוספים ברפואה מתעניינים ברובוט והשימוש בו מתרחב באופן ניכר לפעולות ניתוחיות נוספות. בתחום הראש צוואר הרובוט משמש גם לכריתת גידולים בלוע (שקדים ובסיס לשון) כמו גם לגידולי הגרון ולטיפול בחולים עם דום נשימה בשינה.
